כאשר ילד או אדם מבוגר מסוגל להניע את מפרקיו מעבר לטווח התנועה הנורמלי, זהו סימן לגמישות יתר במפרקים. התופעה נפוצה בעיקר אצל ילדים, אשר חווים תחושה פחותה ויציבות נמוכה במפרק. יש מקרים בהם מדובר בתופעה חולפת, לעומת מצבים בהם זהו סימן למחלה גנטית, קושי התפתחותי או תסמונת. גמישות יתר נפוצה במפרקים כמו האצבעות, הכתף, המרפק, הברך ושורש כף היד. יש חשיבות לרמת המודעות שלנו ההורים, משום שגמישות יתר עלולה להוביל לעיכוב התפתחותי ניכר ולקשיים במוטוריקה עדינה, קשיים במעבר מעמידה לישיבה, מעמידה להליכה, קושי לייצב את המפרק לביצוע פעולה מסוימת ועוד.
מהי תסמונת אהלרס דנלוס?
מדובר בקבוצת מחלות, הבאה לידי ביטוי לא רק בגמישות יתר של המפרקים, אלא גם בשבירות של העור, מתיחת יתר בעור, נטייה לפריקות של המפרקים ועוד. בכדי לאבחן את סוג המחלה יש לעקוב אחרי מצבו ההתפתחותי והפיזי של הילד לאורך תקופה.
מהם התסמינים המאותתים על הצורך לפנות לראומטולוג ילדים?
כל סימן המעיד על שינוי או קושי בהשגת אבני הדרך ההתפתחויות הנורמליות אצל הילד מחייב התייעצות ובירור רפואי. בשלב הראשון תוכלו להגיע לטיפת חלב או לרופא המשפחה ובשלב השני – אל ראומטולוג ילדים. סימנים המעידים על גמישות יתר זו הם תינוק שלא מתיישב, תינוק שלא נעמד או תינוק שלא מצליח לפתח הליכה עצמאית לחלוטין, ילד שנופל די הרבה בזמן שהוא הולך או רץ, ילד שאוחז את כלי הכתיבה באופן מסורבל או מתקשה בפעולות הקשורות למוטוריקה עדינה.
איך מטפלים בגמישות יתר במפרקים?
הטיפול בגמישות יתר נעשה במרבית המקרים באמצעות טיפולי פיזיותרפיה, עם ליווי של פיזיותרפיסט המוסמך לטפל בבעיה, תוך חיזוק השרירים ומערכות גופניות רלוונטיות נוספות. נוסף על כך, כדאי לנסות רפואה משלימה, כגון רפואה סינית.
